מבוא
1. בפני בקשת המבקש, הוא הנתבע בהליך המתנהל בפני במסגרת תובענה זו, לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה כספית, בשיעור של למעלה מ- 10,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המשפט ושכ"ט העו"ד שייפסקו לטובת הנתבע, ככל שהתביעה שהוגשה כנגדו תידחה.
2. עסקינן בתביעה כספית בסך 29,250 ש"ח, אותם התובעת עותרת לקבל מהנתבע, בטענה כי התובעת יוצגה ע"י הנתבע בהליך משפטי אשר עוררה ואשר התנהל בבית המשפט המחוזי, במסגרת ע"א 38947-02-12.
התובעת טוענת בתביעתה זו כי הנתבע גבה סכום זה מהתובעת שלא כדין, ולפיכך היא תובעת להשיבו, וכן לפסוק הוצאותיה.
טענות הצדדים
3. בקשת הנתבע לחייב את התובעת בהפקדת ערובה מנומקת בכך שהתובעת הינה חברה שאינה פעילה מזה שנים, ולמעשה מהווה כיום חברה ריקה מכל תוכן, אשר באמתחתה, כך לדבריו, חובות כספיים לא מבוטלים. לטענתו, ככל שהתביעה כנגדו תדחה, לא תהיה בידיו כל אפשרות לגבות הוצאותיו, היות וככל הידוע לו, החברה ריקה מתוכן, ואין כל כסף בחשבונה.
4. לגופה של התביעה, המבקש טוען כי סיכויי הצלחתה נמוכים במיוחד, היות ועסקינן בשכר טרחה אותו קבל בעבור ייצוג משפטי שסיפק לתובעת במסגרת תפקידו כעו"ד. זאת ועוד, הוא מפנה לכך שבעקבות טיפולו שלו כעו"ד בערעור, התהפך פסק הדין שניתן בבית משפט השלום כנגד התובעת, וממצב של דחיית התביעה וחיוב בהוצאות, שולם לתובעת בסופו של יום סך של 500,000 ש"ח.
5. כמו כן, טוען המבקש, כתב התביעה מלמד כי מר מאיר נוי, בעבר מנכ"ל החברה, הוא המייצג את התובעת בתובענה דנא, וכן לא צורפו לכתבי טענותיו כל מסמך ממנו ניתן להקיש כי הוא הוסמך ע"י בעלי המניות בחברה לפעול בשמה במסגרת תובענה זו.
6. המשיבה, בתגובתה לבקשתו זו, מכחישה טענות המבקש מכל וכל. לתגובתה צורף אישור כי מר מאיר נוי מונה למנכ"ל המשיבה ע"י בעלת המניות במשיבה (ראה נספח א' לתגובתה), ולטענתה, אין צורך בהצגת כל אישור נוסף מטעמה.
עוד טוענת היא כי המבקש מנסה לזרות חול בעיני בית המשפט, וכי למעט היותו עו"ד במקצועו אין הוא שונה מכל נתבע אחר, ולפיכך אין עליו לזכות ביתרון על פני נתבעים אחרים בכך שיובטח לו תשלום הוצאותיו, היה אם התביעה תדחה.
7. זאת ועוד, המשיבה מביעה הסכמתה באופן חלקי, להפקדת ערובה אשר לא תעלה על סך של 5000 ש"ח, ואשר תהא במסגרת ערבות ו/או התחייבות צד ג', ולא במסגרת הפקדה במזומן. כמו כן, המשיבה מבקשת כי בית המשפט יקבע כי צד ג' יהיה מנכ"ל המשיבה.
8. הנתבע, בתשובתו לתגובת המשיבה, שב ועמד על בקשתו כי סכום הערובה יעמוד על סכום ריאלי, כך לדבריו, אשר לא יפחת מ- 10,000 ש"ח, וכן יינתן בצורת הפקדה במזומן בקופת בית המשפט.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בבקשה, על נימוקיה, בתגובה לה, ובתשובה לתגובה, מצאתי לנכון כי יש לחייב את המשיבה, היא התובעת, בהפקדת ערובה להוצאות.
10. חיובו של תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הינו מכוח תקנה 519 לתקנות סד"א, התשמ"ד- 1984, הקובעת כדלהלן:
"
519. (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".
11. כבר נקבע בפסיקה חזור ושנה כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית מהמעלה הראשונה, נתונה היא לכל ואין עליה להיות נחלתם הבלעדית של אלו שידם משגת.